מאמרים

אל תרבו תדברו גבוהה גבוהה

רבים טועים לחשוב שכדי לכתוב או לדבר עברית נכונה יש להגביה את המשלב ולהשתמש בצירופים, במבנים תחביריים ובהטיות מסגנון גבוה ומליצי. הם חושבים שדרכי הבעה כאלה ישַׁוו לסגנונם הדר ויוקרה, וכי שימוש כזה בשפה הוא ערובה לתקינות לשונית. במקרים רבים

קרא עוד »

לא על התקן לבדו

רבים רואים בעריכת הלשון תיקון של טעויות תחביר ודקדוק על פי לשון התקן הממוסדת, ותו לא. אולם למעשה את עריכת הלשון מכתיבים מגוון שיקולים, ותקינות לשונית היא רק אחת מהם. שיקולים נוספים שעל העורך להביא בחשבון הם פונקציונליות של מבעים,

קרא עוד »

מדוע חשוב שעורך לשון יהיה בקי במקורות היהדות?

השפה העברית יונקת את חיותה ממקורותיה הקדומים. נכון שהעברית שאנו מדברים היום שונה מאוד מן השפה שבה דיברו בארץ ישראל לפני אלפי שנים, אך יסודות הלשון – הדקדוק והניקוד – מונחים עוד בלשון המקורות, וההכרעות הנורמטיביות – כלומר ההחלטה איזה

קרא עוד »

עריכת תרגום

כשמתרגמים ספר, שיר וכל יצירה כתובה משפה לשפה, יש להתאים את הטקסט המתורגם לא רק לתוכן המועבר באמצעות התרגום אלא גם ללשון היעד. הדבר בולט במיוחד בתרגומים מאנגלית לעברית ובתופעות של "אנגלוז", כלומר אימוץ דרכי לשון וביטויים לשוניים מאנגלית לעברית,

קרא עוד »

הגהה – מה זה?

המונח הגהה פנים רבות לו, ויש שיטות שונות בעניין מה שנכלל בו. פירושו הבסיסי הוא קריאת טקסט לשם תיקון ליקויים בו, בעיקר ליקויים בכתיב ובפיסוק, וגם לשם מעט תיקונים תחביריים (כמו התאם במין ובמספר). יש המרחיבים את מלאכת המגיה גם

קרא עוד »

עורך לשון או עורך לשוני?

השאלה שבכותרת נדושה מאוד, ובעיניי אין היא מהותית כל כך, אבל בכל זאת אתייחס אליה ואבהיר את דעתי המקצועית בעניין. ההתלבטות היא כמובן בין צירוף הסמיכות (או צירוף של צורת בינוני המשמשת כנשוא ומושא) "עורך לשון" לבין צירוף שם העצם

קרא עוד »

המחיר התייקר?

לא מעט אנחנו נתקלים בעיתונות ובמקומות אחרים בשימושי לשון דוגמת "מחיר הלחם התייקר", "עלות הצלחות זולה". הבעיה בצירופים האלו אינה דקדוקית אלא סמנטית, קשורה במשמעות: מחיר אינו "מתייקר". מחיר עולה או יורד. כך גם עלות. המוצר, שבעבורו משלמים את המחיר,

קרא עוד »

אני, אתה והוא

בעברית החדשה אנו שומעים יותר ויותר משפטים כאלה: "אתה תבוא מחר לאספה?", "אני הייתי אתמול בקניון", "אתם כתבתם מכתב ארוך" ועוד. במשפטים אלו בולטת העודפוּת שנוצרת משימוש בכינוי גוף בעמדת הנושא ("אתה", "אני", "אתם") לצד פעלים שכבר נושאים את התפקיד

קרא עוד »

האם לשון גבוהה היא תקינה בהכרח?

נהוג להבחין בין שלושה סוגי משלבים: נמוך, בינוני וגבוה. יש שטועים לחשוב שכל דרכי הניסוח מן המשלב הגבוה הם תקינים בהכרח. ובכן, טעות בידם. שיבושי לשון רבים, ואף אסתכן ואומר רוב שיבושי הלשון, נתפסים כשפה גבוהה ומליצית, אף על פי

קרא עוד »

אל תגיד לי ש

קראתי פעם במדור הפלילים שבאחד העיתונים: "השוטר ירה במחבל, שנוטרל מייד". מה? המחבל נוטרל? אז למה ירה בו השוטר? הפכתי את העמוד, ובמדור הצרכנות קראתי עוד משפט מעניין: "מנהל הסופר יצא אל הצרכן, שקיבל את מבוקשו". אם הצרכן קיבל את

קרא עוד »

חדשים מקרוב באו

אחת הסוגיות המעניינות בעריכת לשון היא ההתמודדות עם "חידושים" למיניהם. במקומות רבים מוצאים כל מיני דפוסי לשון מיותרים ומשובשים שדחקו הצידה מרכיבי לשון מיורשת לשון המקורות שהם חיותה של השפה. דוגמה לכך הן המילים הנגזרות מתואר הפועל "מייד": "יש להגיש

קרא עוד »

פעיל וסביל

התבוננו בשני הקטעים האלה: קטע א "בני ישראל הוצאו על ידי האל ממצרים, והם הונהגו במדבר על ידי משה בדרך אל הארץ שהובטחה להם מאת האל. בארץ המובטחת הם הותקפו בידי עמים שונים שנשלחו כעונש מאת האל על המעשים הרעים

קרא עוד »

עשיתי, עשיתי, עשיתי

רבים מתארים פעולות למיניהן באמצעות המבנה "עשה+שם עצם", כמו "עשיתי השוואה", "עושה אבחנה", "עושה שימוש", והרשימה ארוכה.  שימוש זה אינו מומלץ, ותמיד כדאי להעדיף פועל מדויק: השוויתי, מבחין, משתמש. ברור שכל פעולה היא עשייה, אבל לכל עשייה יש מילה ייחודית

קרא עוד »

"המספר אליו הגעתם איננו מחובר"

לכאורה נראה שאין כל רע במשפט הזה, אך למעשה הוא נחשב כלא תקני, משום שחסרה שי"ן הזיקה בראש פסוקית הזיקה שבו.  פסוקית זיקה נפתחת לאחר שם עצם ומוסיפה עליו מידע. בפסוקית זו חייבים להיות שני מרכיבים: מילת זיקה בראש הפסוקית

קרא עוד »

"מנגן ב" או "מנגן על"?

לציון פעולה באמצעות מכשיר או כלי יש לנקוט את ב היחס: רוכב באופניים, חותך בסכין, מנגן בכינור. אומנם מצינו במקרא "עֲ‍לֵי עָשׂוֹר וַעֲלֵי נָבֶל עֲלֵי הִגָּיוֹן בְּכִנּוֹר" (תהילים צב, ד), אבל שם המילה היא עלי ולא "על", ומשמעותה איננה ברורה.

קרא עוד »

המגוון הלשוני בשפה העברית

כל דובר עברית יוכל להבחין בדרכים מילוליות שונות המצויות בעברית שבהן אפשר להביע את מה שרוצים להביע. הדבר בא לידי ביטוי בעיקר במילים נרדפות: שמש–חמה, עץ–אילן, כאן–פה, לבן–צחור וכולי. אך גם בענפי הלשון האחרים יש מגוון ועושר לשוניים: אפשר לבחור

קרא עוד »

סגנון לשוני ועריכת לשון

למונח "סגנון" בהקשרו הלשוני הגדרות רבות המבוססות על תפיסות לשוניות שונות.  לפי חלק מהשיטות, סגנון הוא האופן הלשוני שבו אדם בוחר להביע תכנים סמנטיים מופשטים. לשם המחשה, נדמיין לעצמנו שקניתי חולצה. אני יכול לומר: יש לי (את) החולצה,  החולצה בבעלותי

קרא עוד »

עריכה אקדמית

טקסט אקדמי – אם מדובר בעבודה סמינריונית, בעבודת תזה, בעבודת דוקטור, בהצעת מחקר או במאמר – צריך לעמוד בכללים נוקשים ומוקפדים.  עליו להיכתב בלשון השואפת להצגת אובייקטיביות, כלומר בלשון אימפרסונלית, לשמור על כללי הציטוט והאזכור המקובלים, להיות קריא ובהיר, לשמור

קרא עוד »

הסמכויות לענייני לשון

כעורך לשון, אני שואב את הכרעות הלשון שלי משלושה מקורות עיקריים, הקשורים זה בזה בקשר אמיץ: ספרות המקרא וספרות התנאים – או במילים אחרות, התנ"ך והמשנה (בעיקר). מדובר בשני רובדי הלשון הקדומים ביותר של העברית ובבסיסה של השפה. עושר לשוני

קרא עוד »

הלשון העברית והתנ"ך

שני התחומים שבהם אני מציע את שירותיי, ושבהם בחרתי להתמחות בלימודיי הגבוהים – הלשון העברית והתנ"ך – קשורים זה בזה בעבותות של ברזל. התנ"ך הוא מקור חיותה של הלשון העברית: הוא הרובד ההיסטורי הראשון של השפה, ראשית התפתחותה ועיקרה.  בעשרים

קרא עוד »