אל תרבו תדברו גבוהה גבוהה

רבים טועים לחשוב שכדי לכתוב או לדבר עברית נכונה יש להגביה את המשלב ולהשתמש בצירופים, במבנים תחביריים ובהטיות מסגנון גבוה ומליצי. הם חושבים שדרכי הבעה כאלה ישַׁוו לסגנונם הדר ויוקרה, וכי שימוש כזה בשפה הוא ערובה לתקינות לשונית. במקרים רבים התוצאה הפוכה לחלוטין: הלשון המקושטת והמפוארת הזאת לוקה בדרכי הבעה שאינן הולמות את רוח העברית, ועורכי הלשון נאלצים לתקן אותן שוב ושוב. חשבו על הצירופים והמילים האלה: "על מנת" (במשמעות של כדי), "הינוֹ" (במשמעות של הוא), "בכדי", "במידה ו", "הבית בו ביקרתי", "חֵרֵף" (במשמעות של למרות), "כה" (במשמעות של כל כך), "לא צריך היה". כולם נראים לשון גבוהה ורשמית, אולם מבחינת העברית אף אחד מהם אינו דרך המלך (=השימוש המומלץ) במקרה הטוב, ובמקרה הרע מקצתם נחשבים כשיבושים של ממש.

גם ניסוחים מפותלים ומסורבלים שאומנם אינם שגיאות אולם כל עורך לשון מיומן יזהה ויתקן אותם, הם לפעמים פרי של ניסיון הכותב להפגין לשון רשמית ומוקפדת. כך למשל רבים משתמשים במבעים סבילים כמו "הספר חובר על ידי מדענים" ו"הקולה נצרכת פה בכמויות עצומות". הרבה יותר פשוט ונכון לכתוב את הספר חיברו מדענים ופה צורכים קולה בכמויות עצומות. כך גם באשר לפועלי עזר חלולים שמצטרפים לשמות עצם ודוחקים הצידה פעלים מדויקים ופשוטים: במקום לכתוב פשוט בדקתי כותבים משתבשים ובוחרים ב"ערכתי בדיקה", ואת מקומו של שימח את מישהו תפס הביטוי המאונגלז (=שמושפע מהאנגלית) "עשה אותו שמח".

איך נמנעים מטעויות כאלה? הטוב ביותר הוא ללמוד את מקורות העברית ולהכיר אותם היטב, אך מכיוון שהמלאכה מרובה, עד להשלמתה אפשר להיעזר בכלל הזה: כתבו בלשון פשוטה. אל תנסו להתחכם ולהמציא את העברית מחדש. השתמשו בלשון מובנת, נגישה ושווה לכל נפש. ניסיון להתהדר בנוצות של לשון פיוטית ונשגבת עלול להסתיים לא רק בלשון משובשת כי אם גם בטקסט לא מובן ולא קריא שיחמיץ את מטרתו.

ראו עוד בנושא זה במאמר האם לשון גבוהה היא תקינה בהכרח?, במאמר חדשים מקרוב באו ובמאמר פעיל וסביל