מדוע חשוב שעורך לשון יהיה בקי במקורות היהדות?

השפה העברית יונקת את חיותה ממקורותיה הקדומים. נכון שהעברית שאנו מדברים היום שונה מאוד מן השפה שבה דיברו בארץ ישראל לפני אלפי שנים, אך יסודות הלשון – הדקדוק והניקוד – מונחים עוד בלשון המקורות, וההכרעות הנורמטיביות – כלומר ההחלטה איזה מבע תקני ואיזה לא – נעשית ברוב הפעמים מתוך התחקות אחר הנוהג הלשוני המצוי בלשון המקרא או בלשון חכמים. לכו נא וראו בתשובות האקדמיה לשאלות ניסוח ותקינות – כמעט בכולן האקדמיה מצטטת מן המקרא או מלשון חכמים, ועל פי לשונן מכריעה את הכרעותיה.

במיוחד בולט הצורך בהיכרות רחבה עם ספרות המקרא והמשנה כאשר באים להכריע בסוגיות כמו הצרכתן של מילות יחס. כיצד נאמר – "נוקטים את" או "נוקטים ב"? מה נכון – "להסתכל ב" או "להסתכל על"? לשאלות אלו ולעוד רבות אחרות נמצא מענה ברור בלשון התנ"ך או בלשון חז"ל, שהן לשונות המופת ואבן הבוחן בסוגיות לשון כאלה.

גם בתחום הביטויים והצירופים הכבולים נחוצה ידיעה מדוקדקת ומקיפה של שפת החיבורים הקדומים של עמנו. כדי לתקן את הצירוף "מיישב את ההדורים" ל"מיישר את ההדורים", העורך צריך להכיר את דברי ישעיהו הנביא לכורש: "אֲנִי לְפָנֶיךָ אֵלֵךְ וַהֲדוּרִים אֲיַשֵּׁר" (ישעיהו מה, ב). כדי להכשיר גם את הצירוף "שפך את חמתו" וגם את "כילה את חמתו", יצטרך העורך לזהות ששני ביטויים אלו משמשים במקרא זה בצד זה (ירמיהו י, כה; יחזקאל יג, טו). בשביל לפסוק אם הביטוי "איתרע מזלו" מתפרש לחיוב או לשלילה, אין לעורך אלא לנבור בארמית של לשון חכמים, ומשם לשלוף את משמעותו המקורית.

אז נכון, חלק מן ההתלבטויות אפשר לפתור בחיפוש במרשתת או בספרי יעץ. אבל את זה כל אחד יכול לעשות, וזה עוזר רק במקרים מסוימים. ברגע שכבר גמרתם אומר בליבכם לפנות לעורך לשון ולהפקיד בידיו את יצירתכם, כדאי שתבחרו בטוב ביותר – איש מקצוע בעל ידע רחב ומוכח באוצר הטקסטים היהודי ובעל יכולת לנצלו לעבודתו המקצועית כעורך.