עריכת תרגום

כשמתרגמים ספר, שיר וכל יצירה כתובה משפה לשפה, יש להתאים את הטקסט המתורגם לא רק לתוכן המועבר באמצעות התרגום, אלא גם ללשון היעד. הדבר בולט במיוחד בתרגומים מאנגלית לעברית ובתופעות של "אנגלוז", כלומר אימוץ דרכי לשון וביטויים לשוניים מאנגלית לעברית, שהם פרי תרגום, באופן שאינו הולם את רוח העברית.

יש ביטויים ותופעות דקדוקיות שכבר המתרגמים מודעים אליהם בגלל שכיחותם הרבה, ואין הם מתרגמים אותם מילה במילה, אלא מחפשים את המונח העברי או את המבנה התחבירי הרווח בעברית שמעביר אותו מסר. דוגמה לכך הוא הביטוי "come on", ששום מתרגם לא יתרגם אותו באופן מילולי, אלא יבחר באחת מן החלופות "בחייך", "נו באמת" וכיוצא באלו.

אבל ברוב הפעמים, למרות מאמצי המתרגמים, התרגום נגוע ברכיבים לשוניים זרים שזקוקים לעריכה. כאן מגיע תפקידו של עורך הלשון, שעליו להעמיד את לשון הטקסט על הסגנון העברי מתוך התחשבות במשתנים רבים נוספים כמו רוח הטקסט ואופיו, קהל היעד שלו והתוכן שמובע בו, ולגלות גמישות מחשבתית ורעיונית במקומות הרגישים במפגש השפות והתרבויות הרחוקות אלו מאלו, לפעמים כרחוק מזרח ממערב.

אז מה כוללת עריכת תרגום הלכה למעשה?

  • האחדת הפיסוק והכתיב על פי כללי האקדמיה ללשון העברית

  • המרת מבנים תחביריים לועזיים במבנים תחביריים על טהרת הלשון העברית

  • תרגום ענייני וקולע של צירופי לשון ומטבעות לשון משפות זרות

  • תעתיק של שמות לועזיים על פי כללי התעתיק המקובלים

  • שמירה על עקיבות בתרגום של קטעים החוזרים על עצמם בטקסט

  • שמירה על אחידות בתרגום מונחים וצירופים

  • תיקון שגיאות דקדוקיות וחריגות מכללי הכתיבה הנכונים שהן פרי תרגום משפה לשפה

  • בדיקת נכונות התרגום ותיקון של תרגום שגוי אל מול טקסט המקור

  • הסגלת הטקסט המתורגם למשתנים התרבותיים ולתפיסה הלשונית של העברית

  • טשטוש מאפייני שפת המקור בטקסט המתורגם ועיבוד של התוכן לטקסט קריא וקולח