עורך לשון או עורך לשוני?

השאלה שבכותרת נדושה מאוד, ובעיניי אין היא מהותית כל כך, אבל בכל זאת אתייחס אליה ואבהיר את דעתי המקצועית בעניין. ההתלבטות היא כמובן בין צירוף הסמיכות (או צירוף של צורת בינוני המשמשת כנשוא ומושא) "עורך לשון" לבין צירוף שם העצם ותוארו "עורך לשוני". גם בכינוי המקצוע עצמו יש המתחבטים – "עריכת לשון" או "עריכה לשונית"?

כלל נקוט בידי העורכים שעדיף להשתמש בצירופי סמיכות על פני צירופי שם עצם ותוארו, במיוחד כאשר שם התואר מסתיים בסיומת -י: מקצועי, ביטחוני. עדיף לומר חקירת משטרה ולא "חקירה משטרתית", נבחרת שוודיה ולא "הנבחרת השוודית". למה? כי זו דרכה של העברית מקדמת דנה. משום כך עדיף לומר ולכתוב "עורך לשון", "עריכת לשון". שימוש כזה עדיף גם משום שצורות אלו מתארות יפה את פעולת העורך: "האיש עורך (את ה) לשון", "הוא מבצע עריכת (כלומר עורך את ה) לשון".

יש שמבחינים בין עריכה לעורך, וטוענים שכשר הצירוף עריכה לשונית משום שאופי העריכה הוא אכן אופי לשוני, אבל הצירוף "עורך לשוני" פסול, כי אין לעורך, לאדם העוסק בעריכה, אופי לשוני. מה שהוא עוסק בו, כך טוענים, הוא שנושא אופי כזה, ולא האדם עצמו.

לדעתי אין לדעה זו על מה שתיסמך. הרי כשאנו אומרים או כותבים עורך, אנו מצמצמים את תחולת הכינוי רק לאנשים העוסקים בעריכה, ולכן אופיים יכול בהחלט להיות לשוני. כך או כך, יש להעדיף את הצורות עורך לשון ועריכת לשון, באשר לכשרותן אין כל מחלוקת.