אני, אתה והוא

בעברית החדשה אנו שומעים יותר ויותר משפטים כאלה: "אתה תבוא מחר לאספה?", "אני הייתי אתמול בקניון", "אתם כתבתם מכתב ארוך" ועוד. במשפטים אלו בולטת העודפות שנוצרת משימוש בכינוי גוף בעמדת הנושא (אתה, אני, אתם) לצד פעלים שכבר נושאים את התפקיד התחבירי הזה (תבוא, הייתי, כתבתם). בעברית, בניגוד לאנגלית למשל, נושא המשפט שהפעולה מיוחסת אליו כבר טבוע בפועל עצמו, ולכן אין צורך להשתמש בכינוי גוף. פשוט יותר לומר: "תבוא מחר לאספה?", "הייתי אתמול בקניון", "כתבתם מכתב ארוך" וכולי.

מתי נשתמש בכינוי גוף לפני פועל? מקרה ראשון: בצורת בינוני. במקור, בלשון המקרא, הבינוני לא היה חלק ממערכת הפועל והשתייך לקטגוריית שמות העצם, ולכן אין הוא נוטה בכל הגופים האפשריים וכדי להבין למי הוא מתייחס יש להצמיד אליו כינוי גוף, כמו "אני יודע את התשובה", "הם מחכים מחוץ לבית".

גם לפני פעלים "טהורים" (בעבר ובעתיד) אפשר לעיתים להשתמש בכינוי גוף פרוד, ומדובר במקרים שבהם הדובר או הכותב מבקש להדגיש את נושא המשפט, למשל, בעת מתן עדות: "אני ראיתי את הגנב", או להנגיד אותו לישות אחרת, כמו "אתם תלכו לעיר ואנחנו נלך לכפר". אבל אם אין כוונה להדגיש או להנגיד, מוטב לקצר ולסלק את העודפות מלשוננו.