"מנגן ב" או "מנגן על"?

לציון פעולה באמצעות מכשיר או כלי יש לנקוט את ב היחס: רוכב באופניים, חותך בסכין, מנגן בכינור. אומנם מצינו במקרא "עֲ‍לֵי עָשׂוֹר וַעֲלֵי נָבֶל עֲלֵי הִגָּיוֹן בְּכִנּוֹר" (תהילים צב, ד), אבל שם המילה היא "עלי" ולא "על" ומשמעותה איננה ברורה.

עדיף לאחוז את הדרך הנפוצה גם במקרא וגם בלשון חז"ל. שאול המלך, למשל, לא ביקש איש שיודע לנגן "על כינור" אלא "אִישׁ יֹדֵעַ מְנַגֵּן בַּכִּנּוֹר" (שמ"א טז, טז), והמשנה במכות אינה מתארת אדם ש"עולה עם סולם" כי אם "היה עולה בסולם" (מכות א, ב).

השימוש ב"על" או ב"עם" לציון שימוש באמצעי בלשוננו הוא פרי השפעת היידיש, ומוטב לעוקרו מן הדיבור וכל שכן מן הכתיבה. לכן, לא נאמר "אוכל עם כפית" אלא "אוכל בכפית", לא "כותבים עם שתי יו"דים" אלא "כותבים בשתי יו"דים".

כך גם בציון שני דברים יחד, שאחד עיקר והשני טפל לו, כגון "תפוח בדבש" (ולא "תפוח עם דבש"), "הבחור בחליפה" (ולא "הבחור עם החליפה"). אבל כששני הצדדים שווים בחשיבותם או בסוג שלהם, אפשר להשתמש ב"עם": "וַיִּלָּחֲמוּ בְנֵי עַמּוֹן עִם יִשְׂרָאֵל" (שופטים יא, ד), "המנכש עם הנכרי" (תרומות ט, ז).